בעוד שתופעת 'ההפתעה המצבית' ידועה וקיימים מתודות וכלים להתמודדות עמה, 'ההפתעה הבסיסית', למרות השלכותיה על כל תחומי החיים שלנו – הציבוריים, העסקיים, החברתיים והאישיים, אינה ידועה. היא לא נחקרה, ולמעשה איננו ערוכים להתמודד עימה.
מאז אני עוסק הן בתאוריה והן בפרקטיקה של שינוי המערכת התפיסתית של הארגונים עמם אני עובד, על מנת להתאים עצמם לסביבה בה מתרחשים שינויים בסיסיים מהירים, ולהתמודד בצורה אפקטיבית עם ההפתעות הבסיסיות - reframing strategies.
את מסע ההרפתקאות האישי-מקצועי שלי התחלתי לפני למעלה משלושים שנה, בעקבות מלחמת יום הכיפורים (1973), שהפכה לחוויה המעצבת של חיי ולמעין "קו פרשת המים", שאחריו לא יכולתי להפסיק ולהגות בשאלה מדוע הופתענו למרות כל המידע על המלחמה המתעתדת לבוא, שהיה ברשותנו (אז כקצין מודיעין, הכרתי את הנתונים מקרוב).
התחלתי את המסע בכך שעזבתי את הצבא וסיימתי שלושה תארים בשילוב שבין פילוסופיה, היסטוריה ואסטרטגיה. עיקרי עבודת הדוקטוראט שלי פורסמו ב- 1983 בספרי הראשון "ההפתעה הבסיסית – מודיעין במשבר" שבו המסר העיקרי היה קיומם של שני סוגי הפתעות. 'הפתעות מצביות', הנגרמות כתוצאה מכשלי איסוף,ניתוח והפצה של מידע ו'הפתעות בסיסיות' – החושפות מערכות מושגיות שחדלו להיות רלוונטיות למציאות שהשתנתה.