ההתעניינות שלי ב-reframing נמשכת כבר קרוב לארבעים שנה. היא החלה בעקבות המחקר שלי על הכישלון המודיעיני במלחמה יום הכיפורים ועבודת הדוקטורט שכתבתי בזמנו על תופעת 'ההפתעה הבסיסית' - תופעה הנגרמת כתוצאה של מערכת תפיסתית, אישית, קבוצתית, ארגונית ואף חברתית שחדלה להיות רלוונטית למציאות שהשתנתה. שינויים אלו במציאות מתרחשים לא פעם מבלי שמבחינים בכך, אך מסתבר כי גם כשמבחינים בכך (בעיקר בעקבות כישלון בתפקוד), לא מצליחים לשנות את המערכת התפיסתית, קרי לעשות reframing, עוד במשך שנים רבות. התוצאה היא שבמשך כל אותן שנים עד לשינוי המערכת התפיסתית אנו שוב נתונים להפתעות בסיסיות ומשלמים את מחיריהן.

 

המחקר וההתנסויות בתהליכים אלה הצטברו לכדי ידע מעמיק למדי לגבי הקשיים והכשלים בביצוע תהליכי ה-reframing וכיום אנו יודעים גם להציע מתודות וכלים המאפשרים לבצע את תהליכי ה-reframing ליחידים ולקבוצות בצורה מודעת ושיטתית (על כך ראה באתר www.praxis-reframing.com). על כן אני מופתע כל פעם מחדש על הפער הקיים בין התפתחויות אלה ובין האמירות הכלליות והבלתי מדויקות שנוהגים עדיין להשתמש בהן כשמתייחסים לתהליכי ה-reframing.

 

ממליצים לנו "לצאת מהקופסא", כאילו שאנחנו או מוחנו הוא קופסא שאנחנו יכולים לצאת מתוכה. מדגימים את השימושים והתועלות של ה- reframing באנקדוטה דוגמת זו על אותו רופא שיוצא מחדר הלידה ומבשר לבעל שציפה לבת כי "לא קיבלנו בת, אך הרווחנו בן". או משחקי תמונות, דוגמת 'הצעירה –זקנה', שממנה ניתן ללמוד כי reframing זה רק עניין של שינוי נקודת המבט בין שתי אפשרויות מוכרות לנו.

 

על כן, באתר זה אני רוצה לקדם את המודעות הציבורית למהויות הרחבות יותר והעמוקות יותר של ה-reframing, לחשוף את הידע על הקשיים והכשלים שמאפיינים קוגניטיבית תהליכים אלה ואת הכישורים הנדרשים על מנת לקיים אותם. אני אנסה לשכנע אתכם הקוראים בצורך שלנו ללמוד לקיים את תהליכי ה-reframing כחלק בלתי נפרד של שגרת חיינו על מנת שנוכל לשפר את התפקוד האישי והחברתי שלנו בסביבת חיינו הרוויה בשינויים בסיסיים מהירים.