פוסט זה הוא מעין מכתב גלוי לשר האוצר יאיר לפיד.

 

רבות נאמר על החסרונות של הצעת התקציב שהגשת, על כך שהתקציב מגדיל את הפערים ופוגע ללא הבחנה באוכלוסיות החלשות. התשובה שלך  לכך היא שאין ברירה, ושכל זה הוא רק זמני על מנת לסגור את הבור שנוצר במאזן התקציבי.

 

יש ברירה אחרת, אך היא דורשת רפורמה תפיסתית.  ולגיבוש רפורמה תפיסתית נדרש זמן. אכן, הפעם לא היה לך  את הזמן לכך -  מהיום שמונית לשר האוצר ועד הגשת התקציב חלפו פחות משלושה חודשים.

 

אז בוא ונסתכל קדימה. אנו עומדים בפני סדרה של הפתעות בסיסית ידועות מראש בתחומים הכלכליים-חברתיים. טבען של אלה הוא שכשהן נוחתות עלינו לפתע, זה תמיד במצב שבו אנו שוב מוצאים את עצמנו במצב של אין ברירה ואין זמן.

 

מי כמוך צריך להיות ער לתופעה זו של הפתעות בסיסיות ידועות מראש. הרי אתה עצמך חווית אותה ואת השלכותיה כשנכנסת לתפקיד שר האוצר וגילית את הבור התקציבי העמוק שנוצר במשך שנים מבלי שהתייחסו אליו.

צריך להשלים עם כך שבתקציב הנוכחי כבר לא יהיו שינויים בסיסיים. צריך להסתכל מעבר לאופק התקציב הנוכחי. עכשיו זה הזמן לצפות קדימה – לצפות קדימה לא בהגיונם של קווי המגמה הנוכחיים, אלא במטרה לשנות אותן.

 

זו היא אמירה כללית שתקפה לגבי נושאים מבניים רבים של המשק הישראלי. אולם הפעם אני רוצה להתמקד בנושא אחד כזה – חוק היציאה לפנסיה.

 

כולנו מודעים לעליה הדרמטית בתוחלת החיים ולבעיה האקטוארית שזו יוצרת לביטוח הלאומי – הגרפים מצביעים על כך שצפוי לנו "חור" גדול של גרעון פנסיוני וחור זה הולך, גדל ומעמיק. בהגיונו של קו המגמה הנוכחי מה שצפוי לנו, אם לא נתעשת לבצע שינוי בסיסי בשיטה, הוא שוב העלאה גורפת של גיל הפרישה. (כיום גיל הפרישה לגברים הוא 67 שנה ו-62 שנה לנשים).  למעשה עלינו לצפות לא רק לעליה נוספת אחת, אלא לסדרה של העלאות כאלה. שכן תוחלת החיים שלנו ממשיכה לגדול ויש לכסות על הפער שבין שנות הצבירה של האדם ובין שנות החיים שנותרו לו לאחר שהוצא לגמלאות.

 

הסיבה העיקרית לכך שאתה, לפיד, נמנע מהעלאה כזו כבר במסגרת חוק התקציב הנוכחי היא התנגדות תקיפה של סקטורים באוכלוסייה הרואים בגיל הפנסיה כהישג סוציאלי. ואכן העלאה גורפת של גיל היציאה לפנסיה תפגע שוב בעיקר באוכלוסיות החלשות.

 

בדרך כלל העבודות בהן עוסקים העשירונים העליונים הן עבודות משרד בהן ניתן להמשיך ולעבוד עד גילאים מאוחרים ואילו העשירונים התחתונים מועסקים בדרך כלל בעבודות פיסיות מפרכות המשאירות חותם על גופם, והיכולת שלהם להמשיך בהן גם בגילאים מתקדמים היא פחותה. לכן, העלאה גורפת של גיל הפרישה כפי שהוצע בעבר משמעותה פגיעה בעובדים החלשים, שעתה ייאלצו לעבוד שנים נוספות בעבודות מפרכות. מאחר וגם יכולתם להרשות לעצמם טיפולים מאריכי חיים יקרים היא פחותה, העלאת גיל הפרישה משמעותה שהתקופה שבה ייהנו מתגמולי הפנסיה היא קצרה יותר. 

 

עם זאת, ניתן לייצר שינוי בשיטת הביטוח הפנסיוני שתשפר ולא תפגע במצבם של הפורשים, וגם תבטיח את חוסנה הכלכלי והחברתי של המדינה. מועד הפרישה נקבע בזמנו בחוק כמועד אחיד לכולם על פי גילו הכרונולוגי של האדם.

 

אך הממצאים של מחקרים רבים שבוצעו בנושא זה בשנים האחרונות מראים כי ככך שגדלה תוחלת החיים שלנו, הגיל הכרונולוגי בגילאים המאוחרים אומר מעט מאוד על גילנו האפקטיבי. בגילאים המתקדמים השונות בגיל האפקטיבי שלנו הולכת וגדלה, וכך גם תוחלת החיים הצפויה לנו.

 

כלומר, היום אין עוד הצדקה להעלאה גורפת של היציאה לגמלאות על פי הגיל הכרונולוגי. קיימת כבר הטכנולוגיה שמאפשרת עקרונית לנהל מדיניות פנסיה דיפרנציאלית. מה שמונע אותנו מכך היא בעיקר שמרנות תפיסתית.

 

לפני מספר שנים כשפניתי להירשם למכון כושר, נדרשתי לעבור בדיקה שתבחן את מצבי הרפואי, או אם תרצו – גילי האפקטיבי. נשלחתי למכון מיוחד המתמחה בבדיקות כאלה ולאחר סידרה של מבחנים ובדיקות שנמשכו לא יותר מחצי שעה, הם הנפיקו לי פלט מחשב שהציג את הפרמטרים השונים של מצבי הגופני – של גילי האפקטיבי  (שאגב הסתבר שהוא נמוך בכעשרים שנה מגילי הנומינלי).

 

באופן דומה, אין  סיבה לכך שהמדינה לא תבטל לחלוטין את הקביעה השרירותית של חובת היציאה לפנסיה על פי הגיל הנומינלי.  המדינה צריכה לאפשר לכל אדם להמשיך לעבוד עאו לצאת לגמלאות בהתאם למצבו הרפואי ורצונו להמשיך לעבוד גם מעבר לגיל הקבוע כיום כגיל היציאה לגמלאות. או לחליפין לאפשר לו להשתמש בגיל מוקדם יותר בכספים שצבר בביטוח הפנסיה שלו אם ייראה לו כי בכך יוכל להבטיח את עתידו בדרכים אחרות (הרחבת השכלתו, מעבר למקום בו יוכל להרוויח שכר גבוה יותר, הקמת עסק משלו וכו').

 

אם נעבור לשיטה של פנסיה דיפרנציאלית  כולנו נצא מורווחים מכך - כעובדים יהיה לנו החופש להחליט בעצמנו כיצד ברצוננו לבלות את תקופת הבגרות המאוחרת של חיינו, וכיצד לנהל את הכספים שצברנו בביטוחי הפנסיה שלנו. המעבידים שלנו לא יצטרכו להפסיד כוח עבודה מנוסה, והמדינה תוכל מעתה להתרכז בהגדלת התמיכה בפתרון בעיות הפנסיה של אותו פלח קטן יחסית של עובדים מותשים שלא יוכלו להמשיך ולעבוד מסיבות גופניות או מנטליות.

 

המפקח על הביטוח יכול גם ליזום מהפכה בביטוחי הפנסיה וביטוחי החיים שמוצעים ומנוהלים על ידי חברות הביטוח הפרטיות. אין סיבה עניינית לכך שחברות הביטוח לא יבטחו אותנו בביטוחי פנסיה וחיים על פי גילנו האפקטיבי. המפקח על הביטוח יכול לעודד אותן לפתח ולהציע תכניות ביטוחי פנסיה וביטוחי חיים שהפרמיה עליהן לא תקבע על פי הגיל הנומינלי של המבוטח אלא על פי הגיל האפקטיבי שלו. תכניות כאלה אמורות להיות גם יותר רווחיות עבור חברות הביטוח, שכן השיטה המוצעת מתבססת על פרמטרים מדויקים ורבים יותר מאשר שיטת הביטוח הקיימת.

 

תכניות ביטוח כאלה יהוו תמריץ לאנשים לשפר את בריאותם על ידי פעילות גופנית מתאימה והקפדה על תזונה בריאה, ולכל אלה תהיה השפעה שאין לזלזל בה גם על הקטנת הוצאות המדינה הכוללות תשלומים רבים למערכת הבריאות הממלכתית וקופות החולים. אין לזלזל בחיסכון זה שכן ההזדקקות של בני הגילאים המאוחרים לשירותי רפואה היא גדולה משמעותית מזו של בני הגילאים הנמוכים יותר.  

 

שר האוצר לפיד, אמרת היום בוועידת הנשיא שלישראל יכולת גדולה של השתנות. אבל עכשיו ההשתנות הזו היא בידיך – ביכולתך להביא לשיפור ממשי באיכות חייהם של מאות אלפי אנשים שרוצים להמשיך לעבוד וליצור למרות שעברו את גיל הפרישה הקבוע בחוק. להבטיח את יציבותו של הביטוח הלאומי שהוא אבן יסוד במדינת הרווחה הישראלית. אך יותר מכל תוכל להפוך את שנות נסיונם הרבות של בני גילי למנוף צמיחה שיוביל את המשק לשיאים חדשים.