קיבלנו מתנה ואיננו יודעים מה לעשות בה - אנחנו חיים בממוצע למעלה משלושים שנה יותר מאשר הסבים שלנו, והנכדים שלנו אף צפויים להגיע לתוחלת חיים של 100. בו בזמן, תקופת הזקנה הגריאטרית הולכת ומתקצרת. רובנו נסבול מהתנוונות גריאטרית מגבילה רק בחודשים האחרונים של חיינו, שכן הרפואה כבר יודעת כיצד להכיל את הבעיות הרפואיות שלנו במצב נשלט.

איננו יודעים מה לעשות במתנה זו שקבלנו מאחר ואנחנו מתייחסים לשנות החיים שנוספו לנו כתוספת גילית. איננו מבינים שהמשמעות של המתנה הזו היא אינה רק כמותית - יותר שנות חיים –אלא בעיקר, איכותית - מתהווה תקופת חיים חדשה. במהפך הזה טמון פוטנציאל שאם נבין את משמעותו הוא יוכל להפוך על פניהם  היבטים חשובים של עולמנו – האישי, החברתי, הכלכלי והפוליטי. אך בשלב זה זהו עדיין רק פוטנציאל - אם לא  נדע להפעיל אותו נמשיך לראות הרבה אנשים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם בשנים שנוספו להם, ושהחברה לא יודעת מה לעשות איתם.

​

​

זוהי אינה הפעם הראשונה שנוצרת תקופת חיים חדשה בחיי האדם. מעוגנת בנו התפיסה שיש לאדם שלוש תקופות חיים – ילדות. בגרות וזקנה. בחברה המסורתית גיל הילדות היה מסתיים  בגיל 13, הבגרות נמשכה מגיל זה ועד 35 או 40, והגיל השלישי, הזקנה, היה קצר מאוד שכן תוחלת החיים הממוצעת לא הייתה הרבה מעבר לכך. 

אולם בעקבות המהפכה התעשייתית, כשהלכה וגברה הדרישה להשכלה גבוהה יותר, ונדרשה הארכה של שנות לימוד נוספות כהכנה לתקופת הבגרות, נוצרה ההכרה בנעורים כתקופת חיים נפרדת מהילדות מחד ומהבגרות מאידך. היא הוכרה כתקופת חיים שהיא  שונה מנטלית, התנהגותית, ודימויית, וכתקופת חיים שיש לה תפקיד חשוב בקידומה של חדשנות חברתית.

כפי שהכירו בזמנו בנערות כתקופת חיים נפרד מילדות ומבגרות כך עלינו להתחיל ולהתייחס  לשנים שנוספו לנו בין הבגרות לזקנה כתקופת חיים חדשה שיש בה פוטנציאל ייחודי משל עצמה לאדם ולחברה. אין כל הגיון בכך שנמשיך לתפוס את חיינו בתקופה זו כתהליך הדרדרות לקראת הזקנה ובכך נהיה כולאים את עצמנו בנבואה שמגשימה את עצמה.

לתקופת חיים זו אין עדיין שם ההולם אותה. אני מכנה אותה כאן בשם זמני בלבד – תקופת הבגרות השנייה, או הבגרות המאוחרת. זהו מבחינתי רק פיגום מושגי הכרחי, עד שתיווצר הבנה טובה ומבוססת יותר על תקופת חיים חדשה זו וימצא לה שם מתאים יותר.

סביב הזקנה והטיפול בזקנה נבנה והתבצר ממסד שלם שמקיים ומעצים את עצמו, והוא זה שמספק לנו את הגדרת עצמנו ומה שעובר עלינו בגילים אלה דרך בעיות הזקנה. הוא גם מגדיר את הפתרונות שאנו לכאורה צריכים לספק לבעיות אלו. הארכת תוחלת החיים נתפסת במשמעות של שוק הולך וגדל של זקנים שצריך לטפל בהם ולספק את צרכיהם.

כמו כן, משעה שאדם יוצא לפנסיה הוא נתפס כמי שמעתה הוא רק בבחינת מי שצריך לגמול לו על שנות עבודתו. מעתה הוא גמלאי, והגמלה קובעת את האופן בו אנו תופסים את עצמנו בגילים אלה, ואת האופן בו אחרים תופסים אותנו. 

אך המכשול העמוק יותר להכרה בתקופת החיים החדשה שנוספה לנו היא העובדה  שאין לנו עדיין שפת מושגים לחשוב דרכה על תקופת חיים חדשה זו כנפרדת ובעלת ייחודיות משל עצמה. השפה שבאמצעותה אנחנו חושבים על עצמנו עדיין תקועה במושגים הישנים, ואין לנו מושגים חדשים לחשוב ולפעול דרכם. לכן אין פלא שאנו כחברה וכאינדיבידואלים מתקשים בהבנת מהותן של אותן שנים שקבלנו במתנה, ומתקשים להשתחרר מהדימוי של המדרון לעבר הזקנה והמוות.

אנשי הרוח, שמקדימים אותנו בדרך כלל בהבנת מצבים חדשים, מתארים את תקופת הבגרות המאוחרת כתקופה שמתאפיינת בסוג מאוד מסוים וחדש גם להם של  יצירתיות אישית, הכרות אישית חדשה של האדם את עצמו, ושלמות אישית מחודשת.

​

עתה, האדם כבר משוחרר מתפקידי ההורות ותכתיבי קידום הקריירה שהכתיבו לו את דפוסי החשיבה וההתנהגות שהחברה מצפה ממנו. לכן דווקא בתקופה זו יכולה להתרחש קפיצת מדרגה בהתפתחות האישית שלו וביכולת שלו לתרום תרומות חדשות להתקדמות החברתית, הכלכלית והתרבותית.

אך על מנת שנוכל להפיק את מלוא העוצמה הטמונה בתקופת הבגרות המאוחרת אנו חייבים לעבור טרנספורמציה תפיסתית והתנהגותית שהיא הרבה מעבר למה שמציעים לנו עתה - עיסוק בתחביבים דוגמת ציור ופיסול, ללמוד נושאים חדשים או שפות חדשות, ולשמור על ערנותו של המוח שלנו בגיל מתקדם על ידי אימון מוחנו בתרגילי זיכרון ופתרון תשבצים. כל אלה חשובים ביותר, אך הם אינם מספיקים.

מה שנדרש עתה ממי שרוצה לחצות את המדבר התודעתי הזה ולהגיע אל הארץ המובטחת של תקופת הבגרות השנייה הוא להתחיל בתהליך של  reframing אישיותי מורכב וממושך, אותו ניתן להשוות רק לתהליך אותו צריך לעבור מהגר לארץ חדשה. 



הגירה מוצלחת מחייבת את המהגר לרכוש שליטה לא רק בשפה חדשה אלא גם בהרגלי חשיבה והתנהגות חדשים, שיחליפו את אלה שעוגנו בו עד כה ולסגל לעצמו גישה חדשה לסביבתו. אלה הם תהליכים שרבים מהמהגרים לא מצליחים לעבור אותם בהצלחה, אך אלה שמצליחים בך, מביאים תועלות מיוחדות לחברה אליהם היגרו ואף לשנות אותה. ובמקרה שלפנינו גם לסמן את הדרך לאלה שיחצו את המדבר הזה בעקבותיהם.